הפסיכולוגית אורה

שלום דניאל, תודה על פנייתך. אני מבינה את הקושי שאתה חווה, ובאמת מדובר באתגר משמעותי עבור אנשים רבים בסביבת עבודה אינטנסיבית כמו שלך. תחושת השחיקה שאתה מתאר היא אות חשוב מהגוף והנפש שדורש התייחסות רצינית.

ראשית, חשוב לזהות את מקורות הלחץ הספציפיים. האם מדובר בנפח העבודה עצמו, בתרבות ארגונית שתומכת בקצב בלתי אפשרי, או אולי בקושי שלך להציב גבולות? לעתים, מעבר לניהול זמן, נדרש ניהול אנרגיה. זה אומר לתעדף משימות לא רק לפי דחיפות אלא לפי כמות המשאבים הנפשיים שהן דורשות ממך, ולפזר אותן נכון לאורך היום.

לגבי מה שניסית – פעילות גופנית ויוגה הם כלים מצוינים, אך השפעתם מצטברת ודורשת התמדה לאורך זמן. ייתכן שהקושי להתמיד נובע מכך שהשחיקה כבר גבוהה מדי. במקום לוותר, שקול להתחיל במחויבות מינימלית וקלה יותר להשגה, כמו הליכה של 10 דקות או תרגיל נשימה קצר. המטרה היא לבנות הרגל קטן ובר קיימא שיהווה נקודת אחיזה ביום שלך.

אסטרטגיה נוספת היא לבחון את דפוסי החשיבה שלך. לחץ נובע לא רק מהמצב האובייקטיבי אלא גם מפרשנות שלנו. האם אתה נוטה לחשיבה קטסטרופלית לגבי תוצאות העבודה? האם אתה מעמיס על עצמך ציפיות של שלמות? עבודה עם פסיכולוג יכולה לסייע בזיהוי דפוסים אלה ובפיתוח גמישות מחשבתית.

במישור המעשי, שקול לדבר עם המנהל שלך על העומס. גש לשיחה כזו עם הצעות קונקרטיות, כמו תיעדוף מחדש של משימות או דיון ביעדים ריאליים. חשוב גם ליצור הפסקות אמיתיות במהלך היום – זמן שבו אתה לא קורא מיילים או חושב על עבודה. הגבלת שעות העבודה וטעינת מצברים בפעילויות מהנות מחוץ לעבודה הן קריטיות.

לבסוף, זכור ששחיקה היא תהליך, והיציאה ממנה גם היא תהליך. זה דורש סבלנות וחמלה עצמית. אם תחוש שהקושי מתמיד ומשפיע על תפקודך ובריאותך הנפשית, פנייה להתייעצות אישית עם פסיכולוג יכולה לספק לך מרחב מוגן לעיבוד הרגשות ולבניית תוכנית מותאמת אישית. אני מאחלת לך בהצלחה רבה במציאת הדרך חזרה לאיזון.