הפסיכולוגית אורה

איתן היקר, תודה על השיתוף הכנה. המקרה שלך מעלה שאלות מעניינות על הקשר בין אחריות, שליטה והרגלים שנוצרים במעברים משמעותיים בחיים. נתחיל בכך שאתה מתאר התנהגות עם מאפיינים של טקס, שמטרתו המוצהרת היא להפחית חרדה או למנוע אירוע שלילי שנתפס כנורא. העיתוי שבו ההרגל התחיל - לאחר פרישה מעבודה אינטנסיבית בניהול - הוא מפתח מרכזי להבנה.

ייתכן מאוד שההרגל הזה התפתח כמעין מנגנון פיצוי ושליטה. אחרי שנים של ניהול וקבלת החלטות, הפרישה יצרה ואקום מסוים. הסידור הכפייתי של הספרים לפי סדר מושלם עשוי להיות דרך סמלית לשמור על תחושה של סדר, ארגון ושליטה בעולם, כאשר התחום המקצועי החדש (האתר והייעוץ המקוון) טומן בחובו אי-ודאות. כל פוסט או תשובה שאתה מפרסם הם פעולה עם אחריות רבה כלפי קוראים ומטופלים, וזה יכול להציף חרדה. הטקס שלאחר הכתיבה הופך למעין טקס מעבר סמלי שמפריד בין מעשה הכתיבה לבין התוצאות שלו בעולם, ומנסה "להבטיח" שהכל יהיה תקין.

הפחד שלך שאם תפסיק "משהו נורא יקרה" הוא לב העניין. זה מראה שההתנהגות קשורה קשר הדוק באמונות מאגיות-מחשבתיות, שבהן אתה מייחס לפעולה הנייטרלית (סידור ספרים) כוח למנוע אסון בתחום שאינו קשור לה באופן לוגי. זה נפוץ בהרגלים מסוג זה. האתגר הוא לא לוותר על תחושת האחריות - שהיא כנראה אותנטית וחשובה לך - אלא לנתק את הקשר השגוי בין שמירה על האחריות לבין ביצוע הטקס הספציפי הזה.

לגבי דרכים להחליש את האחיזה, אני מציעה גישה הדרגתית ומבוקרת. ראשית, נסה לדחות את הטקס. אחרי שתסיים לכתוב, המתן 10 דקות לפני שאתה מסדר את הספרים. בזמן ההמתנה, נסה לנשום עמוק ולחזור על משפט כמו "האחריות שלי מתבטאת בתשובה המקצועית שכתבתי, לא בסידור הספרים". לאחר שבוע, הארך את זמן ההמתנה ל-20 דקות, וכך הלאה. המטרה היא לשבור את האוטומטיות ולהראות לעצמך שהחרדה דועכת עם הזמן ושום אסון לא קורה.

שנית, שקול יצירת טקס חלופי ופחות גוזל זמן שמסמל סיום והעברת אחריות. למשל, אחרי כתיבת פוסט, לסגור את חלון התוכנה, לקום ולשתות כוס מים תוך כדי מחשבה על התוכן שנכתב. פעולה קצרה זו מסמנת מעבר מבלי להיות מעיקה. שלישית, חקור את הקשר בין הסידור לבין העבודה הניהולית הקודמת שלך. האם יש דרכים אחרות, מועילות יותר, להכניס סדר וארגון ליום שלך או לאתר שלך, שיספקו את הצורך הזה בצורה פרודוקטיבית?

חשוב לזכור: האחריות האמיתית שלך נמצאת בתשומת הלב, בידע ובכוונה שאתה משקיע בתשובותיך, לא במיקום הפיזי של ספרים. החלשת ההרגל לא תפגע באחריות זו; היא תשחרר אנרגיה נפשית וזמן כדי שתוכל למקד אותה באחריות עצמה. אם תמצא שהחרדה עיקשת מאוד או שהשינוי קשה מדי לביצוע עצמאי, פנייה להתייעצות עם פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או בטיפול בחרדה יכולה לספק כלים ממוקדים ופרטניים יותר למצבך.