הפסיכולוגית אורה

שלום אוריאל, שאלתך נוגעת במצב מורכב שמערב שינוי בשגרת החיים של בת הזוג, עמימות רגשית וחששות לגבי עתיד הקשר. חשוב לחקור את המצב מכמה זוויות כדי להבין טוב יותר את המתרחש.

ראשית, יש לבחון את ההשפעה של המעבר לעבודה מרחוק בשעות לא שגרתיות. שינוי כזה הוא משמעותי מאוד ועלול ליצור עומס פיזי ונפשי. העבודה בלילה ובוקר מוקדם משבשת את השעון הביולוגי ומקשה על שמירה על שגרה יציבה, כולל זמן איכות בזוגיות. ייתכן מאוד שהעייפות והתשישות שהיא מביעה הן אמיתיות ונובעות מהסתגלות לתפקיד החדש ולשעות העבודה. ביטול תוכניות יכול להיות ביטוי של חוסר יכולת להתחייב, ולא בהכרח חוסר רצון.

שנית, המושג 'זמן לעצמי' יכול לשאת משמעויות שונות. עבור חלק, זהו צורך אמיתי במרחב נפשי כדי להתאושש מלחצים חיצוניים כמו עבודה תובענית. עם זאת, חוסר היכולת או הרצון להציע לוח זמנים או פתרון מעשי, כפי שציינת, יוצר עמימות ומוביל לתחושת חוסר ודאות. עמימות זו היא קרקע פורייה לחששות ולמחשבות על התרחקות.

כדי להבחין בין צורך אמיתי בזמן לבין סימן להתרחקות, נסה להתבונן בדפוסים רחבים יותר. האם יש עדיין ביטויים של חיבה, שיתוף או יוזמה מצידה, גם אם במינון נמוך יותר? או שמא נוצר ריחוק רגשי עקבי המלווה בהתנגדות לתקשורת? חשוב גם לשקול את ההיסטוריה של הקשר: האם זו התנהגות חדשה לגמרי או שהיו תקופות דומות בעבר שהתגברו?

לגבי שמירה על עצמך נפשית, זהו היבט קריטי. תחושת התלותיות והפחד מאבדן שליטה הם אותות חשובים. נסה לפעול בכמה מישורים: ראשית, טפח מרחב אישי ופעילויות משלך שממלאות אותך ומחזקות את הביטחון העצמי שלך מחוץ לקשר. שנית, נסה לנהל שיחה נוספת, רגועה ולא מאשימה, שבה תבטא את הצורך שלך בבהירות ובוודאות מסוימת, מבלי לדרוש פתרונות מיידיים. הצע שניתן יחד לחשוב על דרך להתאים את השגרה החדשה. שלישית, הגדר לעצמך גבולות פנימיים – עד כמה זמן אתה יכול להתמודד עם עמימות כזו מבלי שתפגע ברווחתך הנפשית.

זכור כי גם אם הסיבה היא לחץ עבודה אמיתי, הצרכים הרגשיים שלך בקשר הם לגיטימיים. מצב שבו צד אחד נמצא בלחץ אינו מבטל את הצורך של הצד השני בתקשורת ובביטחון. אם לאחר מאמץ כן לתקשורת, העמימות והריחוק נמשכים לאורך זמן, ייתכן שזה אכן סימן לבעיה עמוקה יותר בקשר שדורשת בחינה מחודשת של רצונות שני הצדדים.