הפסיכולוגית אורה

שלום אליהו. שאלתך נוגעת באתגרים משמעותיים שמאפיינים שלבים רבים בחיי נישואין, במיוחד בגיל השלישי. תחושת הניכור והתוקפנות שחווים אתם ובנכם המתבגר, לצד החשש מהוורקאהוליזם, הם נורות אזהרה שדורשות התייחסות. חשוב להבין ששינויים במבנה המשפחתי, כמו יציאת ילדים מהבית או שינויים בתעסוקה, יכולים לערער דפוסים מוכרים ולחשוף מתחים ששככו בעבר. שלב מעבר בחיים זה דורש הסתגלות מחודשת של שני הצדדים.

לגבי פיתוח שליטה עצמית טובה יותר, אני מציעה להתחיל בזיהוי הטריגרים שגורמים לך להישאב לעבודה. האם זו בריחה מקונפליקט? צורך בתחושת ערך? או הרגל ישן? נסה לקבוע גבולות פיזיים וזמניים ברורים בין העבודה לחיים הפרטיים. קביעת גבולות ברורים היא צעד מעשי ראשון. בנוסף, תרגול של מודעות עצמית ברגעים של מתח, כמו עצירה לשאול 'מה אני מרגיש עכשיו ולמה?', יכול לסייע בניתוק התגובה האוטומטית של בריחה לעבודה.

כדי להתמודד עם הניכור והתוקפנות במשפחה, יש צורך ליצור מרחב בטוח לשיחה. נסו, אתה ואשתך, לקבוע זמן קבוע לשיחה ללא הסחות דעת, שבו כל אחד יכול לשתף בתחושותיו מבלי חשש לביקורת. התמקדו בהקשבה להבנת החוויה של האחר, יותר מאשר בפתרון הבעיה. תקשורת לא מתגוננת היא מפתח. לגבי הבן המתבגר, ייתכן שהתנהגותו משקפת קושי משלו עם השינויים במשפחה. פתיחת ערוץ תקשורת גם איתו, מבלי להאשים, יכולה לעזור.

לבסוף, כדי להעמיק את ההבנה ביניכם, חשבו על חידוש המשותף. זה לא חייב להיות דבר גדול. זמן איכות מכוון ומשותף, אפילו פעילות יומיומית פשוטה שבה אתם פועלים יחד, יכול לבנות מחדש גשרים. זכרו שהמטרה אינה לחזור למה שהיה, אלא לבנות מערכת יחסים חדשה, מותאמת לשלב החיים הנוכחי שלכם, המבוססת על קבלה והכרה בשינויים שחלו בכל אחד מכם ובמערכת היחסים כולה.