הפסיכולוגית אורה

שלום משה, תודה על השיתוף הכנה והחשוב. שאלתך נוגעת באחת התקופות המשמעותיות בחייו של אדם, תקופה של מעבר ושל חשבון נפש עמוק. תחושת החיפוש וחוסר הוודאות שאתה מתאר היא טבעית מאוד לאחר פרישה מתפקיד מרכזי שארך עשרות שנים. זהו שלב שבו הזהות המקצועית, שהייתה לעיתים מרכזית מאוד, משתנה, ונוצר מרחב לפגוש חלקים אחרים של העצמי.

ראשית, חשוב להכיר בכך שהשאלה מי אני מחוץ לתפקיד המקצועי היא שאלה מכוננת. כדי להתחבר לעצמך מחדש, ניתן להתחיל בהתבוננות רפלקטיבית. נסה להקדיש זמן לשבת עם עצמך, אולי ביומן, ולשאול: מהם הדברים שגרמו לי סיפוק אמיתי לאורך חיי, מעבר להישגים המקצועיים? אילו פעילויות גרמו לי להרגיש חיוניות וסקרנות? זוהי דרך לפתח מודעות עצמית דרך חקירת העבר וההווה.

בנוגע לקושי בהבעה אותנטית מול הסביבה, זה קשור לעיתים לתפקידים שמילאנו שנים בתוך המשפחה או החברים. טכניקה שיכולה לסייע היא תרגול של נוכחות מלאה וקשב פנימי לפני שיחות משמעותיות. שאל את עצמך: מה אני באמת מרגיש וחושב כרגע, לפני שאני מגיב אוטומטית? זה יכול לאפשר ביטוי אותנטי יותר. כמו כן, שיתוף הדרגתי של תחושותיך עם אדם קרוב ומהימן יכול לפתוח דיאלוג חדש.

לגבי דרכי טיפול, טיפול פסיכולוגי דינמי או התמקדותי (פוקוסינג) יכול להיות מתאים מאוד למפגש עם העצמי העמוק בגיל זה. טיפול דינמי עוזר לחקור דפוסים והשפעות מהעבר על ההווה, בעוד שפוקוסינג מתמקד בחיבור לתחושות גופניות ורגשיות עמוקות כמצפן פנימי. גם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לסייע בזיהוי ואתגור מחשבות שמגבילות את הביטוי העצמי.

פעולות מעשיות נוספות להתפתחות אישית יכולות לכלול חקר ערכים מחודש – מה חשוב לך עכשיו, בגיל 64, מבחינת משמעות, קשר ונתינה? מעבר לכך, חשיפה לתחביבים חדשים, התנדבות בתחום שמדבר אליך, או אפילו קורס לימודים בנושא שתמיד עניין אותך – כל אלו יכולים לפתוח ערוצים חדשים של זהות וסיפוק. זכור שהדרך להכיר את העצמי האמיתי היא מסע, לא יעד, ומותר לקחת אותו צעד אחר צעד.