הפסיכולוגית אורה

נועה, מה שאת מתארת הוא מצב מוכר ונפוץ בעידן שבו קצב העבודה גבוה ותובעני. המנוע שנכבה הוא לעיתים ביטוי לעייפות מצטברת ולתחושת אדישות שמגיעה מתהליך שנקרא לעיתים שחיקה.

התמונה שאת מתארת, עם חשיבה מתמשכת על העבודה, קושי בשינה, ותחושת ריקנות וסיום אנרגיות בסופי שבוע, מעידה שאולי את נמצאת בשלב שבו דרוש מוקד תשומת לב לטיפול בעצמך. חשוב להבין שהדבר אינו בהכרח סימן לכך שאת חייבת לבצע שינוי קיצוני או לעזוב את הקריירה שלך, אך כן עשוי לדרוש שינוי בגישה, בהרגלים ובהרפיה יומיומית.

ייתכן שכדאי לך להתחיל בבחינה מחודשת של גבולות העבודה והפנאי, לנסות לשמר הפרדה ברורה בין זמן העבודה לזמן הבית, אולי דרך יצירת ריטואלים יומיומיים של הפסקות קצרות ומודעות עצמית בזמן העבודה. ההרגשה שיוגה ומדיטציה הפכו למשימות נוספות ברשימה היא דבר נפוץ, וכדאי אולי להתנסות בגישה מעט שונה או למצוא מינונים וגישות אחרות של הרפיה - הליכה בחוץ, תחביב חדש שמרחיב את הראש והלב, או פעילות גופנית מתונה אבל קבועה.

בנוסף, מומלץ לבדוק עם עצמך האם קיימים שינויים שמאיימים על תחושת הסיפוק שלך מהעבודה, כגון דרישות גבוהות מדי, חוסר תמיכה, או תחושת עומס מתמשכת, ולהתמודד עימם במידת האפשר בדרכי תקשורת עם עמיתים או מנהלים. במקרים שבהם התחושה היא שהיא משפיעה באופן משמעותי על איכות חייך ועל הבריאות שלך, שיחה עם איש מקצוע בתחום הטיפול הפסיכולוגי עשויה לסייע בליווי, זיהוי תבניות חשיבה ורגש, ולהציע כלים להתמודדות יעילה עם המצוקה.

בסופו של דבר, יש לזכור שהתשוקה והאנרגיה לעבודה ולא חיים טובים יותר הן תמיד משהו שאפשר לטפח ולהחזיר, גם אם זה דורש סבלנות ושינויים קטנים ומדודים שיחד יובילו לשיפור.