הפסיכולוגית אורה

עידו היקר, תודה על השיתוף הכנה והאמיץ. מה שאתה מתאר הוא אכן דפוס מטריד שגורם לסבל רב, אך חשוב שתדע שהוא אינו משקף כישלון אישי אלא דפוס התנהגותי שניתן לשנות. תחושת חוסר השליטה והבושה העמוקה שמלוות את ההזמנות המוגזמות הן חלק בלתי נפרד מהקושי, והעובדה שאתה פונה לעזרה היא צעד משמעותי וחשוב.

נראה שההתנהגות הזו ממלאת פונקציה רגשית. היא עשויה להיות דרך לווסת מצבים רגשיים מורכבים כמו לחץ מהפרויקט הגדול בעבודה, שעמום, חרדה, או ריקנות. הרגע של ההזמנה וההמתנה לאוכל עשוי לספק הסחת דעת זמנית או נחמה, אך אחריו מגיע גל של אשמה שמחזק את המעגל השלילי. זהו דפוס קלאסי שבו ההתנהגות (ההזמנה) נועדה להקל על מצוקה, אך התוצאה (הבזבוז והבושה) מעצימה אותה.

גישה טיפולית אפקטיבית תתמקד לא רק בהפסקת ההתנהגות, אלא בהבנת הצורך הרגשי שהיא משרתת. בטיפול, נוכל לבחון יחד מה קורה לך רגשית בשעות הערב, אלו מחשבות עולות לפני הדחף, ואילו תחושות גופניות אתה חווה. המטרה היא לפתח מודעות ולזהות את הטריגרים שמניעים את הסחרור.

במקביל, נוכל לעבוד על בניית ארגז כלים פרקטי ומותאם אישית לניהול הדחף. זה יכול לכלול טכניקות כמו דחיית ההזמנה ב-15 דקות תוך ביצוע פעילות אחרת (לקרוא, לצאת להליכה קצרה), יצירת שגרת ערב מרגיעה שאינה קשורה לאוכל, או שימוש ביישומון לתקציב עם התראות. חשוב שהכלים יהיו גמישים ולא נוקשים מדי, כדי לא ליצור תחושת מחסור שדווקא מגבירה את הדחף.

חלק קריטי בעבודה יהיה להפחית את עוצמת הבושה והשיפוט העצמי. הבושה, למרבה האירוניה, היא שמזינה את המעגל ומקשה על הפסקתו. בטיפול, ניצור מרחב לא שיפוטי שבו תוכל לבחון את ההתנהגות ואת הרגשות הנלווים אליה מבלי להצטער עליהן. גישה של סקרנות וחמלה עצמית היא מפתח לשינוי.

אני ממליצה בחום לפנות לפסיכולוגית או פסיכולוג קליני המתמחים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או בגישות המשולבות עם מיינדפולנס. גישות אלה יעילות מאוד בהתמודדות עם דפוסים של אכילה רגשית ודחפים. הטיפול יוכל לסייע לך לפרק את הדפוס, להבין את שורשיו הרגשיים, ולבנות דרכי התמודדות בריאות יותר עם לחץ, שעמום ורגשות אחרים.

זכור, הדפוס הזה התפתח בהקשר מסוים (כמו תקופת הקורונה) ומשרת צורך. השינוי הוא תהליך הדרגתי שכרוך בנסיגות לפעמים, וזה טבעי ונורמלי. העובדה שאתה מזהה את הבעיה ומבקש לשנות אותה היא כבר חצי הדרך. אתה לא לבד בזה.