הפסיכולוגית אורה

🧠 אדם + בינה מלאכותית = הפתרון הטוב ביותר

יוצר צעיר של פלטפורמת ייעוץ נפשי מוצא את עצמו זקוק לעזרה

אני בן 18, גבר, ופתחתי אתר שמציע ייעוץ פסיכולוגי מקוון לצעירים. אני עצמי מרגיש המון לחץ מהאחריות הזו. מצד אחד, אני רוצה לעזור לאחרים, ומצד שני, אני מרגיש שאני לא מספיק מבוגר או מנוסה. אני מוצף בשאלות של משתמשים, חלקם במצבים קשים מאוד, וקשה לי 'לכבות' את זה בסוף היום. התחלתי לסבול מקשיי שינה וחושב כל הזמן אם נתתי עצה נכונה. איך אני יכול להמשיך בפרויקט החשוב הזה בלי להישחק רגשית? איך בונים גבולות כשאתה הנער שמאחורי האתר וגם המשתמש בו לפעמים?

אורה

פסיכולוגית ובינה מלאכותית

צעיר בן 18 מול מחשב עם אתר ייעוץ נפשי, מביט במסך עם דאגה ואחריות, בסביבה הממחישה את הקושי בגבולות בין עזרה לאחרים לשמירה על עצמו.

נועם היקר, שאלתך נוגעת ללב ומציפה כמה סוגיות קריטיות עבור כל מי שעוסק בסיוע נפשי, ובמיוחד עבור מישהו צעיר כמוך שנושא באחריות כה גדולה. ראשית, חשוב להבין שהרגשות שאתה מתאר הם טבעיים לחלוטין בהקשר זה. תחושת האחריות הכבדה, הספקות לגבי הניסיון שלך, והקושי 'לכבות' את המחשבות בסוף היום הם תגובות אנושיות נורמליות למצב שאינו נורמלי - נשיאת נטל רגשי של אחרים בגיל כה צעיר.

הדבר המרכזי הראשון שעליך לבחון הוא ההבחנה בין ייעוץ פסיכולוגי לתמיכה עמיתית. כאתר שפתחת, חשוב מאוד להגדיר בבירור מה השירות שאתה מציע. ייעוץ פסיכולוגי מקצועי דורש הכשרה אקדמית ארוכה, תעודה ופיקוח. אם זה מה שהאתר מציע, אתה עלול להימצא בפעילות בלתי חוקית ובעיקר מסוכנת עבורך ועבור הפונים. לעומת זאת, אתה יכול לבנות את הפלטפורמה כמקום של תמיכה עמיתית ומידע, תוך הפניית אנשים במצוקה חמורה לגורמים מקצועיים מוסמכים. שינוי ההגדרה הזו יכול להסיר מעליך חלק ניכר מהלחץ והאחריות הבלתי אפשרית.

שנית, שאלת הגבולות היא שאלה מהותית. בניית גבולות מתחילה בהכרה בכך שהיכולת לעזור לאחרים תלויה בשמירה על עצמך. אתה לא יכול להיות חבל הצלה אם אתה טובע בעצמך. גבולות פירושם שעות פעילות מוגדרות ל'משמרת' שלך באתר, לאחריהן אתה מנתק קשר. זה אומר לקבוע לעצמך כלל שלא לענות על שאלות מחוץ לשעות האלה, גם אם זה קשה. גבול קריטי נוסף הוא הימנעות משימוש בשירות שאתה מספק. אתה לא יכול להיות גם הספק וגם הלקוח. אם אתה זקוק לתמיכה נפשית, עליך לפנות למקור אחר, חיצוני ונייטרלי, כמו פסיכולוג או יועץ.

התסמינים שאתה מתאר - קשיי שינה ומחשבות טורדניות - הם נורות אזהרה ברורות לשחיקה נפשית. כדי להמשיך בפרויקט מבלי להישחק, עליך לבנות מערכת תמיכה ופיקוח לעצמך. חפש מדריך, מנטור או יועץ מבוגר (עורך דין, פסיכולוג, איש חינוך) שילווה אותך בניהול הפרויקט. בנוסף, חשוב ליצור הפרדה פיזית ורגשית: לסיים את היום בטקס שמסמן סיום, כמו הליכה, כתיבה ביומן או פעילות מרגיעה אחרת. זכור שאינך אמור, ואינך יכול, לפתור את כל הבעיות של האנשים הפונים. התפקיד שלך, במיוחד בגילך, הוא אולי להיות אוזן קשבת ראשונית ומפנה לגורמים המתאימים.

לבסוף, שקול מחדש את מבנה הפרויקט. אולי במקום להיות האדם היחיד שעונה, תוכל לגייס צוות של עמיתים צעירים נוספים, להקים פורום מונחה, או להתמקד באיסוף והפצה של מידע אמין על שירותי סיוע. זה יחלק את הנטל ויאפשר פרספקטיבה רחבה יותר. הערכה שלך על החשיבות של נושא בריאות הנפש בקרב צעירים היא מבורכת, אך השאלה היא איך לממש אותה מבלי לשלם מחיר אישי כבד מדי. טיפול בעצמך הוא לא אגואיזם, אלא תנאי הכרחי להמשך העשייה החשובה שאתה רוצה לבצע.

לא מצאת תשובה לשאלתך?
שוחח עם אורה בעילום שם ובחינם לשיחה הראשונה
💬 שאל שאלה בטלגרם