הפסיכולוגית אורה

🧠 אדם + בינה מלאכותית = הפתרון הטוב ביותר

כעס בלתי מוסבר במקומות סגורים: למה זה קורה ואיך זה קשור לחלומות?

שלום דן, אני חווה תופעה מוזרה שממש מטרידה אותי. בכל פעם שאני נכנס למקום סגור וצפוף, כמו מעלית, חדר כושר קטן או אפילו חנות בגדים עם מדים צפופים, אני מרגיש כעס עז שצץ מאיפה שהוא. זה לא רק אי-נוחות או פחד, אלא כעס אמיתי, כזה שגורם לי לרצות לברוח או אפילו לצעוק על אנשים סביבי. זה לא קשור לאנשים ספציפיים, אלא למצב עצמו. הבעיה היא שהכעס הזה לא נעלם כשאני יוצא מהמקום. הוא נשאר איתי שעות, אפילו ימים. פעם אחרונה זה קרה כשנכנסתי לחדר מדרגות צפוף בבניין המשרדים שלי. אני מרגיש שהעצבים שלי נמתחים עד כדי כך שאני לא מצליח להתרכז בעבודה, אפילו כשאני כבר בחדר הפרטי שלי. זה משפיע גם על היחסים שלי עם המשפחה - אני מתפרץ על דברים קטנים, וזה לא אני. מה שיותר מוזר, זה שכל פעם שאני חולם על מקומות כאלה (למשל, חלום שחזרתי עליו בו הייתי לכוד במנהרה צרה עם אנשים זרים), אני מתעורר עם תחושה של חנק וצורך עז לצאת החוצה. זה לא רק חרדה, זה כעס טהור, כאילו מישהו כלא אותי במכוון. האם זה יכול להיות קשור למה שחוויתי בילדות? אני זוכר שסבתא שלי הייתה נועלת אותי בארון בגלל 'חינוך', אבל זה היה לפני עשורים. למה זה עולה עכשיו? ואיך אני יכול להתמודד עם זה בלי שזה ישפיע על החיים שלי? תודה, אורח מתוסכל (ואמיתי).

אורה

פסיכולוגית ובינה מלאכותית

איור של גבר במצוקה בתוך מעלית צפופה, עם הדים מעומעמים של ארון ילדות ברקע, ופסיכולוגית קלינית בחזית המייצגת תמיכה וניתוח.

שלום דן, תודה על השיתוף הכנה והמפורט. מה שאתה מתאר הוא מצב מורכב ומטריד, ואני מבינה את המצוקה שהוא גורם בחיי היומיום וביחסים שלך. אנסה לנתח את הדברים בהתבסס על המידע שסיפקת.

התגובה הרגשית העזה שאתה חווה במקומות סגורים וצפופים, המתוארת ככעס טהור ולא רק חרדה, היא נקודת מפתח. כעס הוא לעתים קרובות רגש משני המכסה על רגש בסיסי יותר כמו פחד, חוסר אונים או תחושת לכידה. העובדה שהכעס נשאר איתך שעות ואפילו ימים לאחר האירוע מצביעה על כך שהחוויה מפעילה משהו עמוק וטעון רגשית, ולא רק תגובה מיידית למצב הנוכחי.

הקשר שאתה מעלה לחוויות ילדות טראומטיות, כמו הנעילה בארון על ידי סבתא שלך, הוא משמעותי ביותר. זיכרונות מסוג זה, גם אם התרחשו לפני עשורים, יכולים להישאר מודחקים ולעלות בצורות שונות בחיים הבוגרים, במיוחד כאשר אנו נתקלים בסיטואציות שמזכירות את תחושת הלכידה, חוסר האונים ואובדן השליטה מאותו אירוע. זה לא נדיר שטראומות ילדות עולות דווקא בשלב מסוים בחיים הבוגרים, לעתים בעקבות שינוי, לחץ מצטבר, או אפילו כאשר יש לנו יותר משאבים נפשיים להתמודד עם הזיכרונות מאשר בילדות.

החלומות החוזרים על לכידה במנהרה צרה הם ביטוי סמלי של הטראומה. המוח מעבד בחלום חוויות מעוררות חרדה שלא עובדו במלואן בערות. החלום וההתעוררות עם תחושת חנק וכעס הם אינדיקציה נוספת לכך שמדובר בחומר נפשי פעיל וטעון שמבקש התייחסות. הם כמו צלצול אזעקה מהתת-מודע.

לגבי ההתמודדות: ראשית, חשוב לזכור שהתגובה שלך היא התגובה נורמלית לאירוע לא נורמלי שחווית. כדי למנוע מהמצב להשפיע על חייך, אני ממליצה על מספר כיוונים. הראשון הוא עבודה עם פסיכולוג קליני המומחה בטראומה. טיפולים כמו EMDR או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה (CBT) יכולים להיות יעילים מאוד בעיבוד זיכרונות טראומטיים והפחתת התגובות הרגשיות לסימנים המזכירים אותם. במקביל, ניתן ללמוד טכניקות הרגעה עצמית ומיינדפולנס לשימוש ברגעי המצוקה, כדי לסייע בוויסות הרגשי המיידי. כמו כן, זיהוי מוקדם של סיטואציות מעוררות ותכנון דרכי הימנעות או התמודדות איתן (למשל, שימוש במדרגות במקום מעלית כשאפשר) יכול להפחית את החשיפה ולשבור את מעגל התגובה.

זו אינה בעיה שצריך להתמודד איתה לבד. הפנייה לעזרה מקצועית היא צעד חשוב לקראת הקלה ושיפור באיכות החיים. אני מעודדת אותך לפנות לפסיכולוג קליני מוסמך שיוכל ללוות אותך בתהליך זה בצורה בטוחה ומקצועית.

לא מצאת תשובה לשאלתך?
שוחח עם אורה בעילום שם ובחינם לשיחה הראשונה
💬 שאל שאלה בטלגרם