הפסיכולוגית אורה

נעמה יקרה, ראשית כל, אני רוצה לומר שמאוד ברור לי כמה את נמצאת במתח יום יומי לא פשוט. הכעס הבלתי נשלט שאת מתארת, במיוחד כלפי מישהי שעוזרת לך ומשקיעה בילדים שלך, מעיד על עומס נפשי ורגשי שצוברת בך. את מודעת לכך שהתגובות שלך לא נעימות לך ולסביבה, וזה צעד משמעותי מאוד להמשך הדרך.

בקשר ל-ADHD, ייתכן שיש לכך חלק בהגברת הרגישות שלך לגירויים או בחוסר היכולת בוודאי ברגעים של לחץ רגשי מפורט יותר להגיע לרגיעה מידית. אנשים עם ADHD לעיתים חווים תגובות אימפולסיביות וחוסר סבלנות לתהליכים של אחרים, והצרכים לשלוט בסביבה כדי לתפקד בצורה יעילה נעשים יותר בולטים. לכן, הקושי שלך לשלוט בכעסים עלול להיות מורכב מנטייתך להיות במצב של עירנות גבוהה או חוסר סבלנות מול המציאות היומיומית.

כדי להרגיע את עצמך לפני שאת מגיבה, כדאי לנסות טכניקות של נשימות עמוקות, או לפתח מנגנונים לעצור את החשק לזעום, כמו ספור איטי של עשר שניות פנימה והחוצה, או להיות מודעת לגוף ולסימנים שמקדימים את הכעס. לדעתך, זה לא פשוט, ויש צורך בהתמדה בתרגול תרגילים אלו, ועדיף לאפשר לעצמך גם מרווח להתכונן לשינויים בצורה הדרגתית.

הקושי שלך עם הצורך בשליטה מגיע אולי מהעומס שאתה חשה על עצמך לנהל את כל הבית, הכוללים שלושת הילדים והעבודה במשרה מלאה. כאשר יש עומס כזה, הצורך בשליטה מתעצם כדי לנסות להרגיש בטוחה ורווחת נפש. למידה של סובלנות כלפי אופנים שונים של ביצוע המשימות בבית, יחד עם עבודה על היכולת להניח לדברים להיות כפי שהם לעיתים, תסייע לך להוריד את רמת העומס והמתח.

חשוב מאוד שתדעי שגם עזרה מקצועית יכולה לתמוך בך בניהול הרגשות האלה, ותהליך של טיפול רגשי יכול לתת לך כלים להתמודדות עם הכעס, החרדה והאשמה, ולשאול על הצורך בדרישה לשליטה שבה את חווה. אינך צריכה לעבור את כל זה לבד, והכוונה נכונה תעזור מאוד לקדם שינוי חיובי.

בסופו של דבר, ההבנה שאת רוצה ויכולה להשתנות היא כבר התחלה מצוינת. שמרי על עצמך, היי עדינה כלפייך ותני לעצמך את הזמן הדרוש.