הפסיכולוגית אורה

שלום דניאל, המצב שאתה מתאר הוא מורכב וכואב, ואני מבינה את הקושי שבו אתה נמצא. כאשר כל מה שחשבת שיהיה הצלחה ומשמעות חיצונית מתברר כמשהו שמותיר אותך בריק פנימי, זו חוויה מאוד מבלבלת וקשה. לפעמים, כשאנחנו מגיעים ליעד שהצבנו לעצמנו, המניעים הפנימיים שלנו עדיין לא התעדכנו או שקועים בתכנים אחרים. התחושה שאתה מתפקד מבחוץ אך מרגיש ריק מבפנים מעידה על מצב שבו ייתכן שהחיבור למה שבאמת חשוב לך או מקנה לך משמעות התנתק.

חשוב לזכור שהרגשות שלך לגיטימיים, גם אם כלפי חוץ נראה שיש לך הכל. לא מדובר ב"כישלון" או בבעיה לא פתירה, אלא באפשרות שנתקלת במשהו שקוראים לו לעיתים "שחיקה" או "משבר משמעותי". הלחצים בתפקיד הניהולי, האחריות הרבה, והתחושה שהחיים הפכו לשגרה בלתי משתנה יכולים לגבות מחיר רגשי כבד מאוד.

התחושה של דחייה פנימית כלפי תחביבים ודברים שהיו מהנים בעבר, תחושה של ריקנות, ומחשבות על היעדר טעם - כל אלה מצביעים על הצורך להעניק לעצמך עצירה, גם אם לא לקחת חופשה מלאה. אולי לשקול לאט לאט להוסיף פעילויות קטנות שמחזירות לך תחושת שליטה, עניין ואנרגיה, כמו למשל חזרה לציור באופן קל, בשעות שהכי מתאימות לך ללא לחץ. כדאי לנסות גם לעבד את התחושות האלו עם איש מקצוע מסוג פסיכולוג שמתמחה במצבים כאלה, שיכול לעזור לך להבין מה מקור הריקנות ואיך לחדש את החיבור שלך לעצמך.

ההבדל בין תחושת חולף לבין מצב שמצריך התערבות הוא לרוב בעוצמה ובמשך הזמן. כשאתה מזהה שקשה לך להשקיע אנרגיה אפילו בפעולות הכי בסיסיות או שקשה לך לראות עתיד עם משמעות, זה סימן שכדאי לפנות לעזרה. הכוח הראשון להתחיל לטפל הוא הכרה בקושי, כפי שאתה עושה עכשיו - לדבר עליו ולגלות רצון לשינוי, גם אם זה מאתגר מאוד. אפשר להתחיל בצעדים קטנים, בהתמדה, ועם תמיכה מתאימה אל תישאר לבד עם התחושות האלו.

אני ממליצה לך להמשיך להקשיב לעצמך, להיות סבלני כלפי עצמך ולא לפחד לשתף אחרים במה שאתה חווה. זה תקופה מורכבת, אך עם הזמן ועם העזרה הנכונה אתה יכול למצוא את המשמעות והכוח לחיות שוב מתוך רצון אמיתי ולא רק מתוך מחויבות חיצונית.