הפסיכולוגית אורה

אלון היקר, תודה על השיתוף הכנה והחשוב. תחושותיך הן תגובה טבעית למסע המורכב שעברתם. תהליך טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית הוא מאמץ רגשי, גופני וכלכלי משמעותי, המלווה בציפיות גבוהות ולעיתים בתחושת אחריות כבדה להצלחתו. המעבר מהישרדות רגשית להורות יומיומית יכול להיות מלווה בחרדה, שכן המיקוד עובר מהשגת המטרה (הילד) להתנהלות השוטפת מולו. תחושת האחריות העצומה עלולה להתבטא בפרפקציוניזם משתק ובצורך בשליטה, במטרה להגן על מה שהושג בעמל רב.

החוויה שאתה מתאר, של דאגה מתמדת, בדיקות חוזרות והשפעה על התפקוד בעבודה ובזוגיות, היא נפוצה מאוד בקרב הורים לאחר טיפולי פוריות, אך חשוב להבין שהיא גם מעייפת ומתישה. הפרפקציוניזם, במקרה זה, נוחק לעיתים מרצון עז להיות "הורה ראוי" אחרי הדרך המאתגרת, אך הוא עלול להפוך למחסום ליחסים ספונטניים עם ילדיך ולגזול את השמחה מההורות.

כדי להשתחרר מהצורך בשליטה ובפרפקציוניזם, אפשר להתחיל בהכרה בכך שהורות טובה אינה הורות מושלמת. נסה לזהות את מעגל החרדה: מחשבה מדאיגה (למשל, "הבית לא מסודר") מובילה לפעולה (לסדר שוב) המביאה הקלה רגעית, אך מחזקת את האמונה שהדאגה נחוצה. שבירה של המעגל, על ידי קבלת מצב לא מושלם מבלי לתקן, יכולה ללמד את המערכת הרגשית שהעולם לא קורס. בנוסף, מועיל להפריד בין עובדות לתחושות: האם יש עדות ממשית שילדיך סובלים? או שזו בעיקר תחושת חרדה? תרגול חמלה עצמית והזכרה עצמית שהדרך שעברתם מוכיחה את מסירותכם העמוקה, יכולים לאזן את הביקורת.

בהקשר הזוגי, שיחה פתוחה עם אשתך על החוויה שלך יכולה להקל. לעיתים שני בני הזוג חווים לחצים דומים אך מתבטאים אחרת. חלוקת האחריות ההורית והזכרה הדדית שאין צורך שכל דבר יהיה מושלם, יכולים ליצור מרחב בטוח יותר. אם החרדה ממשיכה להשפיע משמעותית על התפקוד, פנייה לטיפול פסיכולוגי ממוקד יכולה לסייע מאוד בעיבוד החוויה הטיפולית ובפיתוח כלים להתמודדות עם פרפקציוניזם וחרדה בהורות. זכור, החוויה שעברתם מחזקת אתכם כהורים, גם אם כרגע היא מייצרת קשיים. המסע להורות היה אחד, והמסע בתוך ההורות הוא המשך הדרך, שמותר ורצוי ללכת בו גם עם ספקות וחששות.