הפסיכולוגית אורה

שלום אלי, תודה על השיתוף הכנה והמשמעותי. תחושת הבדידות העמוקה שאתה מתאר, במיוחד על רקע העיסוק שלך בפיתוח פלטפורמה לחיבור בין אנשים, היא שכיחה ומדוברת. חשוב להבין שהקושי ביצירת קשר אמיתי אינו מעיד על כישלון אישי, אלא לעתים קרובות נובע מדפוסים רגשיים והתנהגותיים שניתן לזהות ולשנות. תחושת היותך צופה מהצד בקבוצות חברתיות וחלומותיך, בהם אתה צועק ולא נשמע, הם רמזים רגשיים חשובים. החלומות עשויים לשקף את תחושת חוסר האונים וחוסר הנראות שאתה חווה בחיי הערות, תחושה ששיחותיך המקצועיות והשטחיות עם חברים לא מצליחות לגעת בה.

לגבי תרגילים פרקטיים, ניתן לשלב מספר גישות. ראשית, מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני לטיפול אישי שיספק מרחב בטוח לחקירת הנושאים הללו לעומק. במקביל, ניתן לתרגל טכניקות של נוכחות קשובה (מיינדפולנס) במפגשים חברתיים: במקום להתמקד בלחץ ליצור קשר, נסה להתבונן בתחושות הגוף והרגשות שעולים בך באותו הרגע, מבלי לשפוט אותם. תרגיל נשימה פשוט לפני מפגש חברתי יכול לעזור: נשימה איטית של ארבע שניות פנימה, החזקה של ארבע שניות, ונשיפה של שש שניות החוצה, תוך התמקדות בתחושת האוויר.

בנוסף, נסה לנתח את החלומות דרך כתיבה. לאחר ההתעוררות, רשם את החלום ושאל את עצמך: איפה אני מרגיש "לא נשמע" בחיי היום-יום? מתי אני מרגיש שהקול שלי לא משפיע? כתיבה זו יכולה לחשוף דפוסים. מבחינה התנהגותית, שקול להצטרף לקבוצה שאינה קשורה לעבודה, כמו חוג או קבוצת תחביב, שם התפקיד שלך אינו "מפתח האתר לעזרה נפשית" אלא אתה כאדם. שם, נסה לחלוק משהו אישי קטן, אפילו משפט אחד, מעבר לשיחה המקצועית או השטחית. המטרה היא להחליף את תפקיד הצופה בתפקיד המשתתף הפעיל, צעד קטן בכל פעם. זכור, יצירת קשר אמיתי היא תהליך הדורש חמלה עצמית וסבלנות.