הפסיכולוגית אורה

אלון יקר, מה שאתה מתאר הוא מצב מורכב וכואב שדורש רגישות רבה. חשוב להבין שבתך עוברת תקופה מאתגרת ביותר, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. השינויים הדרמטיים בגוף אחרי הריון, ובמיוחד אחרי הריון תאומים ולידה בעקבות טיפולי פוריות ממושכים, יכולים להיות טראומטיים עבור חלק מהנשים. התחושות שהיא מביעה לגבי גופה והפחד שלה מפני התינוקות עלולים להצביע על דיכאון אחרי לידה או על הפרעה טורדנית-כפייתית הקשורה לפחד מפגיעה בתינוק. זה מצב רפואי שדורש התייחסות מקצועית.

התפקיד שלך כאב הוא קריטי, אבל גם עדין. ראשית, חשוב שתיצור איתה שיחות תומכות ולא שיפוטיות. במקום להתמקד בהתנהגות שלה או לנסות 'לתקן', נסה להביע דאגה ואהבה. אתה יכול לומר משהו כמו: 'אני רואה שאת עוברת תקופה קשה, ואני כאן בשבילך'. הימנע מהצעות כמו 'תהיי חזקה' או השוואות לאחרות, שכן הן עלולות להגביר את תחושת הכישלון שלה. עודד אותה בעדינות לשתף בתחושותיה, מבלי ללחוץ.

במקביל, אתה יכול לסייע בצורה מעשית מאוד. הצע את עזרתך בטיפול בתאומים, בביצוע מטלות בית או בהכנת אוכל. פעולות אלו מקלות על העומס ומאפשרות לה מרחב נשימה. עם זאת, חשוב לעודד אותה בעדינות ליצור קשר עם התינוקות, אולי בהתחלה בנוכחותך או בן זוגה, כדי לבנות ביטחון בהדרגה. הצע פעולות קטנות ומשותפות, כמו להחזיק תינוק בזמן שהיא יושבת рядом.

הצעד המשמעותי ביותר שאתה יכול לעודד הוא פנייה לעזרה מקצועית. הסבר לה שמה שהיא חווה הוא שכיח וניתן לטיפול, ושזה לא מעיד על חולשה או על אימהות לא טובה. הצע לסייע במציאת פסיכולוגית המתמחה בדיכאון אחרי לידה או בטיפולי פוריות. אתה יכול גם להציע להתלוות אליה לפגישה הראשונה אם זה יקל עליה. בנוסף, עידוד לפנות לרופא הנשים או לרופא המשפחה שלה לבדיקה הוא חשוב, כדי לשלול בעיות פיזיולוגיות ולדבר על המצב הנפשי.

לבסוף, זכור לטפל גם בעצמך. המצב הזה קשה גם לך. חפש תמיכה עבורך, בין אם בשיחה עם חברים, בהשתתפות בקבוצת תמיכה לסבים או בייעוץ קצר. היכולת שלך להיות שם עבורה תלויה גם ברווחה הנפשית שלך. התהליך יהיה הדרגתי ודורש סבלנות רבה. התמיכה העקבית והלא-שיפוטית שלך, יחד עם הכוונה מקצועית מתאימה, הם המפתח ליציאה מהסחרור.