הפסיכולוגית אורה

שלום אורי, תודה על השיתוף הכנה והאומץ לפנות. אובדן פתאומי של אח קרוב הוא אירוע טראומתי ומטלטל, והתחושות שאתה מתאר – תחושת אובדן דרך, קשיי ריכוז, הפרעות שינה והתקפי חרדה – הן תגובות טבעיות ונורמליות במצב של אבל טראומתי. חשוב להבין שאתה נמצא בתהליך של אבל, והזמן הנדרש להסתגלות הוא אישי ואין לו לוח זמנים קבוע.

התמודדות עם הכאב מתחילה בהכרה בו ובלגיטימציה לרגשותיך. אפשרות מרכזית היא פנייה לטיפול פסיכולוגי המתמחה בטיפול בטראומה ובאבל. טיפול כזה, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה או טיפול בגישה דינמית, יכול לספק מרחב מוגן לעיבוד האובדן, ללמוד טכניקות לניהול החרדה והמחשבות הטורדניות, ולסייע בבניית משאבים רגשיים. טיפול יכול לעזור לך להתחיל לתפקד מחדש בשגרה בצורה הדרגתית.

בנוסף לטיפול, ישנן דרכים מעשיות שתוכל לאמץ. נסה ליצור שגרה בסיסית ורכה ליום-יום, גם אם היא מוגבלת, שתכלול פעילות גופנית קלה, אכילה מסודרת וזמני מנוחה. חשוב מאוד להימנע מבידוד – שמירה על קשר עם אנשים תומכים, גם אם במפגשים קצרים או שיחות טלפון, יכולה להקל. טכניקות של מיינדפולנס ונשימות יכולות לסייע בהרגעה ברגעי חרדה. כמו כן, ביטוי רגשות דרך כתיבה, אמנות או שיחה עם אדם קרוב יכול לשחרר מתח.

לגבי אבחונים, כפסיכולוגית איני עורכת אבחונים פסיכיאטריים. עם זאת, במסגרת טיפול פסיכולוגי ניתן להעריך את עוצמת המצוקה ולבנות תוכנית טיפולית מותאמת. אם קשיי השינה או החרדה פוגעים מאוד בתפקוד, ייתכן שפנייה לרופא המשפחה להתייעצות כללית תהיה צעד משלים חשוב, אך כאמור, אינני נכנסת לתחום הפסיכיאטרי.

זכור שהדרך להתמודדות היא הדרגתית. החזרה לשגרה אינה מחיקה של הכאב, אלא למידה לשאת אותו תוך המשך החיים. התחל בצעדים קטנים, היה סלחני כלפי עצמך, וחפש את התמיכה המקצועית המתאימה לך. יש תקווה לשיפור ולהקלה, גם אם התהליך מורכב.