הפסיכולוגית אורה

דליה, המצב שאת מתארת הוא אכן מורכב ומעורר דאגה, במיוחד כשבן שלך בוחר מרחב אישי ומפגין הימנעות מדיבור על רגשותיו או הסיבות לשינויים שחלו בחייו. חשוב לזכור שגיל ההתבגרות (וגם גילאי 18-19) הוא תקופה של חיפוש עצמי, לעיתים עם משברים פנימיים שעשויים לבוא לידי ביטוי בשינויים דרמטיים בהתנהגות ובקשרים החברתיים. העובדה שהוא עבר לגור עם חברים ופרש מלימודים יכולה להצביע על צורך לעצור ולחשוב, אבל זה לא מחייב שאי אפשר לגשת אליו או לנסות להבין איתו מה עובר עליו.

כדי להתמודד עם החששות שלך מבלי לפגוע במרחב שלו, חשוב לנסות לאזן בין מתן חופש לבין הצגת נוכחות טיפולית תומכת. אפשר לנסות לדבר איתו בצורה פתוחה, בלי שיפוט או דרישות, ולהביע את האכפתיות והנגשת הלב שלך, למשל, לומר משהו כמו "אני כאן בשבילך מתי שתהיה מוכן לשתף". אם הוא מרגיש שמכבדים את המרחב שלו, ייתכן שיבחר לשתף בעתיד, גם אם כרגע הוא נסגר.

בנוסף, מומלץ שתנסי לשמור על יציבות הרגשית האישית שלך, אולי על ידי שיחה עם בן זוגך או איש מקצוע, כך שלא תרגישי לבד עם הלחצים והחששות שלך. חשוב לזכור שגם אם בעלך מציע לתת לו מרחב, זה לא אומר שאת צריכה להתעלם מהדאגות שלך או מהצורך להיות זמינה וכנה. במקביל, כדאי לבדוק אם יש אפשרות לעודד את הבן להיפגש עם מישהו מקצועי, כמו פסיכולוג, שמוסמך לשוחח איתו ולתמוך בו, מבלי שהוא ירגיש לחץ מלמעלה.

הדרך הנכונה עשויה להיות אחת של סבלנות, הקשבה אמיתית והצעת תמיכה לא שיפוטית. עם הזמן, ועם תחושת ביטחון וחום מצדך, ייתכן שהבן יפתח את עצמו ויוכל להתמודד טוב יותר עם המשבר שהוא נמצא בו.