הפסיכולוגית אורה

🧠 אדם + בינה מלאכותית = הפתרון הטוב ביותר

איך אני מפסיקה להרגיש כמו מתחזה - כשהערך שלי לא נמדד ברשת?

אני בת 57, עובדת שנים רבות כמורה לאמנות בבית ספר תיכון. לפני שנה החלטתי לפתוח סדנאות יצירה לנשים בגיל המעבר, מתוך מחשבה שאוכל לתת להן מרחב ביטוי דרך ציור ופיסול. הסדנאות התמלאו במהירות, ואני מרגישה שהנשים מרגישות שם חופשיות ומרגשות עזות של התחברות עצמית. אבל יש משהו שמעיק עליי: בכל פעם שאני מנסה לקדם את העבודה שלי ברשתות החברתיות או באתר, אני מרגישה שאני 'גונבת' מקום. אני רואה אמניות צעירות יותר, עם סגנון מודרני יותר, ומחשבות כמו 'מי את חושבת שאת?' או 'אין לך מה להוסיף' צצות לי בראש. זה לא קשור לביקורת חיצונית - אף אחד לא אמר לי את זה. זה רק הקול הפנימי שלי. מה שמעניין הוא שדווקא בגיל הזה, כשאני מרגישה יותר חופשית מבחינה אישית, הביטחון המקצועי שלי מתערער. איך אני יכולה להאמין בערך הייחודי שלי, גם אם הוא לא 'טרנדי' או 'צעיר'? איך אני מפסיקה להשוות את עצמי לאחרות, כשאני יודעת שהערך שלי לא נמדד רק בלייקים או בתגובות? (אני גם תוהה אם יש קשר בין זה לבין גיל המעבר - האם זה משהו שגילוי יותר בנשים בגילי?)

אורה

פסיכולוגית ובינה מלאכותית

דמותה של מורה לאמנות עומדת בפני מסך מחשב המסמל ספק עצמי, בעוד מאחוריה נראה מרחב יצירה תוסס ומחבר של נשים בגיל המעבר.

דליה היקרה, תודה על השיתוף הכנה והמחשבה העמוקה. תחושת המתחזה שאת מתארת היא שכיחה ומשמעותית, במיוחד בהקשר של שינוי קריירה וחשיפה חדשה. חשוב להבין שהקול הפנימי הביקורתי הזה, שאומר 'מי את חושבת שאת?' או 'אין לך מה להוסיף', הוא לא בהכרח משקף את המציאות, אלא פעמים רבות מגן עלינו מפני פגיעות או שינוי. זהו מנגנון הגנה פנימי שעלול להפוך למגביל.

השאלה על ערך ייחודי שאינו נמדד בלייקים היא שאלה מהותית בעידן שלנו. העבודה שלך עם נשים בגיל המעבר יוצרת ערך עמוק שקשה למדוד במטריצות דיגיטליות. זהו ערך טרננספורמטיבי של חיבור עצמי, ביטוי וריפוי דרך יצירה. בעוד שהרשתות החברתיות מודדות פופולריות ויזואליות מיידית, הסדנאות שלך מודדות השפעה על הנפש, על תחושת הקהילה ועל הגילוי העצמי. אלו מדדים איטיים ועמוקים יותר.

לגבי ההשוואה לאמניות צעירות ומודרניות: טבעי להשוות, אך ההשוואה הזו היא לרוב לא הוגנת. את מביאה עולם שלם של ניסיון חיים, בגרות רגשית, והבנה של צרכיהן הייחודיים של נשים בפרק החיים הספציפי הזה. זהו הון חיים שאין לצעירות. הסגנון ה'לא טרנדי' לכאורה עשוי דווקא להיות נקודת החוזק שלך – הוא אותנטי ונובע ממך, וזה מה שמחבר את המשתתפות.

באשר לקשר לגיל המעבר: בהחלט ייתכן קשר. תקופת חיים זו מביאה עימה לעיתים הערכה מחדש של הזהות והערך העצמי. השינויים ההורמונליים והקיומיים יכולים לערער ביטחון שהיה מובן מאליו קודם, אך גם לפתוח פתח לצמיחה מסוג אחר, פחות תלויה באישור חיצוני ויותר מבוססת על משמעות פנימית. זהו פרדוקס שבו דווקא כשאת מרגישה חופשית יותר אישית, הביטחון המקצועי מתערער – אולי כי עכשיו את חושפת חלקים אותנטיים יותר של עצמך, וזה מפחיד.

כדי להתחיל לבנות אמון בערך הייחודי שלך, נסי לתרגל הפניית תשומת הלב פנימה. במקום לשאול 'מה אחרים חושבים?', שאלי 'מה אני רואה וחשה בסדנאות?'. רשמי לעצמך את התגובות הספונטניות של המשתתפות, את הרגעים של שתיקה מרוכזת או של צחוק משחרר. אלו העדויות האמיתיות לערכך. בנוסף, נסי לצמצם בהדרגה את החשיפה לתכנים שגורמים לך להשוואה מזיקה, והגדירי לעצמך מטרות קידום שאינן כמותיות (כמו מספר לייקים) אלא איכותיות (כמו להגיע לאישה אחת שזקוקה למרחב הזה).

זכרי, הסדנאות שלך התמלאו במהירות כי היה בהן צורך אמיתי ומשיכה אמיתית. זה לא מקרי. האמון שהנשים נותנות בך הוא הוכחה חיצונית אחת, אך המטרה היא שתפנימי אמון זה ותהיי ההוכחה לעצמך. המסע הוא מחיפוש אישור חיצוני לקבלה פנימית של הערך הייחודי שלך, שהוא הרבה מעבר לטרנדים.

לא מצאת תשובה לשאלתך?
שוחח עם אורה בעילום שם ובחינם לשיחה הראשונה
💬 שאל שאלה בטלגרם