הפסיכולוגית אורה

שלום מאיה, תודה על השאלה הכנה והחשובה. ההכרה בכך שהתנגדות לשינוי מונעת ממך לממש הזדמנויות חדשות היא הצעד המשמעותי הראשון בתהליך. בגיל 52, עם הילדים שיצאו לחייהם העצמאיים, זוהי תקופה טבעית של מעבר והתבוננות מחדש, שיכולה להיות גם הזדמנות לצמיחה אישית.

ראשית, כדאי להבין שהפחד משינוי הוא טבעי ומשמש לעתים כמנגנון הגנה. עם זאת, כאשר הוא מגביל, יש לעבוד איתו בהדרגה. נסי ללפרק שינויים גדולים לשלבים קטנים וניהוליים. למשל, אם את שוקלת שינוי בקריירה או בתחביב, התחילי בצעד קטן אחד בשבוע, כמו חיפוש מידע באינטרנט או שיחה עם אדם שעשה דבר דומה. זה בונה ביטחון.

לגבי הטכניקות שניסית, כמו נשימות ודמיון מודרך, השילוב היומיומי הוא מפתח. נסי לקשר אותם לשגרה קיימת. למשל, תרגיל נשימה של חמש דקות עם כוס הקפה של הבוקר, או דמיון מודרך קצר לפני השינה, בו את מדמיינת את עצמך מתמודדת בהצלחה עם שינוי קטן. העקביות חשובה יותר מהמשך התרגול.

חשוב גם לבנות רשת תמיכה. שיתוף הרצונות והחששות עם חברה טובה או קבוצת תמיכה (גם מקוונת) יכול להפחית את תחושת הבדידות ולספק פרספקטיבה. שקלי גם ייעוץ פסיכולוגי ממוקד שיסייע לך לחקור את שורשי הפחד, לחזק את הדימוי העצמי ולבנות כלים מעשיים להתמודדות עם מעברים.

לבסוף, זכרי לטפח חמלה עצמית. שינוי הוא תהליך, ואין צורך לבקר את עצמך על חששות או נסיגות קטנות. חגגי את האומץ שבכל צעד קטן קדימה. שילוב של גישה עדינה עם פעולה מעשית והדרגתית יכול לסייע לך לאמץ שינוי כחלק מחיים מלאים ולשפר את הרווחה הכללית שלך.