הפסיכולוגית אורה

🧠 אדם + בינה מלאכותית = הפתרון הטוב ביותר

התמוטטות רגשית לאחר אבחון אוטיזם של הילד: איך מתאוששים?

שלום, אני בת 37, אמא לילד בן 9 שאובחן על הספקטרום האוטיסטי ברמה 1. החודשים האחרונים היו קשים מאוד עבורי. בעקבות אבחון הילד, אני חווה התקפי חרדה קשים, קושי לנשום, ובכי בלתי נשלט. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על חיי. כל ההתנהלות היומיומית הפכה למשימה בלתי אפשרית - מההתארגנות בבוקר, דרך הטיפול בצרכים שלו, ועד ההתמודדות עם מערכת החינוך. אני כל הזמן חושבת: 'מה עשיתי לא נכון?' 'האם יש משהו שיכולתי לעשות כדי למנוע את זה?' השאלות האלו צורבות לי בראש. בנוסף, אני מרגישה בודדה מאוד. החברים שלי לא מבינים את עומק הקושי, ובן הזוג שלי שקוע בעבודה ואינו פנוי רגשית. אני מחפשת הכוונה מקצועית: איך מתמודדים עם הטראומה של האבחון? איך מפסיקים להאשים את עצמך? ואיך בונים מחדש שגרה שתאפשר גם לי לנשום?

אורה

פסיכולוגית ובינה מלאכותית

תמונה של אמא במטבח הביתי, מותשת ורגשית, מקבלת תמיכה והכוונה מפסיכולוגית, בסביבה יומיומית המעבירה את עומס הטיפול והתקווה.

מיכל יקרה, שלום. קודם כל, אני רוצה להכיר בכאב העמוק שלך ובמאמץ האדיר שאת משקיעה. מה שאת מתארת הוא תגובה אנושית וטבעית מאוד לאירוע משנה חיים כמו אבחון של הילד. חשוב להבין שאת לא לבד בתחושות אלו, והן שכיחות מאוד בקרב הורים לאחר אבחון. התגובה הרגשית העזה שלך היא סוג של אבל – אבל על התמונה העתידית שציפית לה, ועל הצורך להתארגן מחדש מול מציאות חדשה ובלתי צפויה. התקפי החרדה, הבכי והתחושה שאת מאבדת שליטה הם ביטויים פיזיים ורגשיים של עומס טראומטי ושל הלם.

לגבי השאלה 'איך מתמודדים עם הטראומה של האבחון?', הצעד הראשון הוא להכיר בכך שזהו תהליך ולא אירוע חד פעמי. הטראומה נובעת משינוי פרדיגמה עמוק בתפיסת ההורות והעתיד. כדאי מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני המתמחה בתמיכה בהורים לילדים עם צרכים מיוחדים. במרחב הטיפולי תוכלי לעבד את הסערה הרגשית, לתת מקום לכעס, לפחד ולצער, ולבנות כלים ניהוליים להתקפי החרדה. בנוסף, חיבור לקבוצת תמיכה להורים במצב דומה יכול להפחית משמעותית את תחושת הבדידות. האנשים שם מבינים מבלי שתצטרכי להסביר, וזה מקור עצום לכוח והשראה.

בנושא ההאשמה העצמית, 'מה עשיתי לא נכון?', חשוב להבהיר: אוטיזם הוא מצב נוירולוגי מולד, הוא לא נגרם על ידי הורות. המחשבות הללו הן ניסיון טבעי של המוח למצוא סיבה ולשלוט במה שנראה כאירוע אקראי ומפחיד. בטיפול, ניתן לעבוד על החלפת האשמה באמפתיה עצמית. נסי לשאול את עצמך: 'אם חברה טובה הייתה במצבי, האם היית מאשימה אותה?' כנראה שלא. התייחסי לעצמך באותה חמלה. נסי גם לרשום את כל הדברים הטובים שאת עושה עבור בנך, כדי לאזן את התפיסה.

לגבי בניית שגרה חדשה שתאפשר לך לנשום, זה דורש פירוק המשימות הגדולות לקטנות וברות השגה. אל תנסי לתקן הכל בבת אחת. בחרי נקודה אחת בלבד בשגרה שמכבידה עליך ביותר (למשל, ההתארגנות בבוקר) וחפשי יחד עם בן הזוג או איש מקצוע דרך לפשט אותה. זכרי כי שגרה מיטיבה לילד מתחילה בהורה שמרגיש יציב יותר. אל תפחדי לבקש עזרה קונקרטית מבן זוגך, מבני משפחה או משירותים סוציאליים – גם אם זו עזרה במטלות ביתיות פשוטות כדי לפנות לך זמן נשימה. חשוב גם ל<ב>שלב פעילות אחת שממלאת אותך בשבוע, ולו הקצרה ביותר, שקשורה רק אלייך ולא לתפקידך כאמא.

לסיכום, את נמצאת בתחילתו של מסע רגשי מורכב. ההתמוטטות שאת חווה היא אות לכך שצרכת תמיכה וכלים להתמודדות עם השינוי העצום. השיקום יבנה בהדרגה דרך טיפול מקצועי, חיבור לקהילה תומכת, פיתוח חמלה עצמית ובניית שגרה מותאמת שמכילה גם את הצרכים שלך. את אמא חזקה ומסורה שנמצאת בכאב גדול, ומותר לך לבקש ולקבל עזרה כדי לצמוח מחדש לצד האתגר.

לא מצאת תשובה לשאלתך?
שוחח עם אורה בעילום שם ובחינם לשיחה הראשונה
💬 שאל שאלה בטלגרם