הפסיכולוגית אורה

נועה, את מתארת מצב שבו היכולת להצליח ולהיענות לציפיות הפכה כמעט למדד העיקרי לזהותך. אין פירוש הדבר שאין לך רצונות או שאת חסרת ביטחון באופן מוחלט. ייתכן שלמדת במשך שנים להקשיב קודם לקולות של אחרים, ורק אחר כך, אם בכלל, לקול הפנימי שלך. כאשר בילדות זוכים להערכה בעיקר על הישגים, שקט וריצוי, קל להפנים מסר שלפיו ערך אישי תלוי בתפקוד טוב ובהימנעות מאכזבה. בבגרות הדבר עשוי להתבטא בקושי לומר לא, בהתלבטות ממושכת, בשינוי עמדה בעקבות תגובות של אחרים ובתחושה שגם הצלחות אינן באמת שייכות לך.

ראשית, כדאי להבחין בין רצון לבין אישור. רצון הוא משיכה פנימית לדבר מה, גם אם הוא מלווה בחשש. צורך באישור מתמקד בעיקר בתגובה הצפויה של אחרים, בשאלה אם יעריכו אותך, ואם ההחלטה תגן עלייך מביקורת או מאכזבה. בדרך כלל אין צורך לבחור בין שני הקולות באופן חד. אפשר להכיר בכך שיש בך גם רצון ללמוד תחום יצירתי וגם פחד להיכשל או לאכזב. נוכחותו של פחד אינה הוכחה שהרצון אינו אמיתי.

כדי להתחיל לזהות את הקול שלך, נסי ליצור מרווח קבוע בין גירוי לבין החלטה. כאשר מישהו מביע דעה, אין הכרח להשיב מיד. אפשר לומר, אני רוצה לחשוב על זה ולחזור אליך, או תודה, אני אבדוק מה מתאים לי. לאחר מכן כתבי לעצמך מה את רוצה, ממה את חוששת, מה לדעתך האחר רוצה ממך, ומה היית בוחרת אילו לא היית צריכה להסביר או להצדיק את הבחירה. חזרי על התרגיל גם בהחלטות קטנות, כמו אופן בילוי, זמן מנוחה, בקשה שאינך מעוניינת להיענות לה, או בחירה של פעילות. כך נבנית בהדרגה היכרות עם העדפותייך בלי להפוך כל החלטה לשינוי חיים.

אפשר גם להקשיב לסימנים גופניים ורגשיים. לעיתים רצון מלווה בחיות, סקרנות, התרחבות או תחושת משמעות, גם אם יש בו חשש. ריצוי עשוי להיות מלווה בכיווץ, דריכות, עייפות או מחשבה חוזרת על האופן שבו תיתפסי בעיני אחרים. אלה אינם מבחנים מוחלטים, אך הם מקורות מידע חשובים. מומלץ להבחין גם בין אשמה לבין אחריות. עצם העובדה שמישהו מאוכזב אינו מוכיח שעשית דבר לא נכון. אכזבה של אדם אחר אינה בהכרח סימן לכך שהפרת חובה כלפיו.

בקשר לקושי לומר לא, אפשר להתחיל בגבולות שאינם מסכנים אותך מבחינה משמעותית. אין צורך בהסברים ארוכים. ניסוחים כמו לא אוכל לקחת את זה על עצמי, זה לא מתאים לי כרגע, או החלטתי לבחור אחרת, יכולים להספיק. ייתכן שבהתחלה תרגישי אשמה או חרדה. המטרה אינה להרגיש נוח מיד, אלא ללמוד שאפשר לשאת אי נוחות בלי לבטל את עצמך. לאחר אמירת לא, הימנעי מהצורך לתקן מיד את תחושת האשמה באמצעות הסכמה חוזרת או התנצלות מוגזמת.

בנוגע לתחושת חוסר המספיקות, כדאי לבדוק את הדרך שבה את מפרשת הצלחה. המחשבה שבקרוב יגלו שאינך טובה מספיק דומה לדפוס שבו הישגים נתפסים כהוכחה זמנית בלבד, בעוד שכל טעות נתפסת כחשיפה של אמת נסתרת. נסי לתעד במשך כמה שבועות הישגים, החלטות טובות, קשיים שבהם התמודדת, ומשוב קונקרטי שקיבלת. לא כדי לשכנע את עצמך שאת מושלמת, אלא כדי לאמן את התודעה לראות תמונה מלאה. אפשר לשאול, אילו ראיות תומכות במחשבה שאיני מספיק טובה, ואילו ראיות אינן מתיישבות איתה. חשוב להחליף את הדרישה להיות בטוחה לחלוטין במוכנות לפעול למרות אי ודאות.

לימודים בתחום יצירתי אינם חייבים להיות החלטה של הכול או לא כלום. אפשר לבחון את האפשרות כניסוי מוגבל בזמן. למשל, לבחור סדנה קצרה, קורס מבוא או שיעור שבועי, ולהגדיר מראש תקופת ניסיון של כמה חודשים. במהלך התקופה בדקי לא רק אם את מוכשרת, אלא אם את סקרנית, מתמידה, נהנית מתהליך הלמידה ומוכנה להשתפר. המטרה הראשונית אינה להוכיח כישרון, אלא לאסוף ניסיון אמיתי על מה שמושך אותך. כישרון אינו תנאי להתחלה, ובתחומים יצירתיים ההתקדמות מושפעת מתרגול, הדרכה והסכמה להיות מתחילה.

כדאי להפריד בין גילוי עצמי לבין הכרעה סופית. גילוי עצמי הוא תהליך של ניסוי, התבוננות ועדכון. את יכולה לבחור בצעד קטן שאינו פוגע ביציבות הכלכלית או המקצועית שלך, לקבוע זמן קבוע ללמידה, ולבדוק לאחר כל מפגש מה הרגשת לפניו, במהלכו ואחריו. אפשר לשקול גם שיחה עם אדם אחד שמסוגל להקשיב בלי להחליט במקומך. במקום לשאול אותו מה עלייך לעשות, שתפי אותו במה שאת מרגישה ובקשי שיעזור לך לחשוב, לא לבחור.

ייתכן שחשוב להתייחס גם לאבל הכרוך בהתרחקות מתפקיד הילדה המרצה. כאשר מתחילים להציב גבולות ולהקשיב לעצמנו, לפעמים מופיעות אשמה, עצב וכעס על שנים שבהן הצרכים האישיים נדחקו הצידה. אין צורך להפוך את העבר להאשמה כדי להכיר במחיר שהיה לו. אפשר לפתח יחס פנימי חדש, פחות שיפוטי ויותר תומך. במקום לומר, שוב שיניתי את דעתי ולכן אי אפשר לסמוך עליי, אפשר לומר, אני לומדת לקבל החלטות מתוך הקשבה פנימית, וזה דורש זמן ותרגול.

תהליך עם פסיכולוגית יכול לסייע לך להבין כיצד נבנה דפוס הריצוי, לזהות את הפחדים שמפעילים אותו ולתרגל גבולות ובחירה בתוך קשר בטוח. אין צורך לחכות למשבר כדי לפנות. עזרה מקצועית אינה סימן לכך שנכשלת, אלא דרך לקבל מרחב שבו אינך צריכה לתפקד עבור אדם אחר. אם תחושת חוסר הערך, החרדה או העומס נעשים חזקים ומתמשכים ופוגעים בשינה, בתפקוד או ביחסים, כדאי לפנות להערכה מקצועית מתאימה.

אפשר להתחיל כבר עכשיו בצעד קטן, לא דרמטי. כתבי מה מושך אותך בתחום היצירתי, מה מפחיד אותך, ומה יהיה ניסוי בטוח וסביר בחודש הקרוב. שתפי אחרים רק לאחר שתשמעי את דעתך שלך, וזכרי שאינך חייבת לקבל את אישורם כדי לבדוק אפשרות שמסקרנת אותך. המטרה אינה להפסיק להתחשב באחרים, אלא להוסיף את עצמך למשוואה. עם הזמן, בחירות חוזרות שמבוססות גם על רצונותייך עשויות לחזק את הדימוי העצמי יותר מכל ניסיון לשכנע את עצמך שאת כבר בטוחה לחלוטין.