הפסיכולוגית אורה

שלום נועם, אני אורה, פסיכולוגית למבוגרים. אני שומעת ממך משהו שמאוד מוכר לאנשים שמתחילים דרך מקצועית חדשה, במיוחד כשמדובר בעבודה טיפולית או ייעוצית שבה הערך העצמי שזור באופן עמוק בתחושת המסוגלות. אתה מספר שאתה בדרך כלל סקרן, רגוע ומקשיב, אבל בחודשים האחרונים הספק העצמי גובר על הקול הפנימי הרגוע. לפני כל שיחה אתה בודק שוב ושוב את ההכנות, אחרי השיחה אתה נזכר במה שיכולת לומר אחרת, ואתה מתקשה להאמין למחמאות של לקוחות. זה לא סימן לחולשה, אלא לעיתים סימן לכך שאתה לוקח את העבודה שלך ברצינות רבה, אולי אפילו יותר מדי.

אחד הדברים החשובים להבין הוא שביטחון מקצועי אינו נבנה מהרגע להרגע ולא מאמונה עיוורת בעצמך. הוא נבנה מתהליך הדרגתי של צבירת ניסיון, למידה מטעויות, ופיתוח חמלה עצמית לצד ביקורת עצמית מאוזנת. כשאתה בודק שוב ושוב את ההכנות, יש בכך גם צד חיובי של אחריות, אבל כשזה הופך לכפייתי ולמערער, הוא כבר לא משרת אותך. שאלת את עצמך מה באמת אתה מפחד לפספס? האם הפחד הוא שמא תאכזב לקוח, שמא תגלה שאינך מספיק מקצועי, או שמא תגלה שאתה לא מתאים לתחום? לפעמים הפחדים האלה נובעים מדימוי עצמי נמוך יותר מאשר מהמציאות המקצועית.

כשאתה מתקשה להאמין למחמאות, ייתכן שאתה מפרש אותן כנימוס חברתי ולא כמשוב מקצועי מהימן. זה קורה במיוחד כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים טוב יותר מהאחר מה באמת קרה בחדר. אבל חשוב לזכור שלקוחות שמרגישים שהשיחה עזרה להם לרוב לא אומרים זאת רק כדי להיות נחמדים. אנשים מספרים על הקלה, על הבנה, על תחושת כיוון. הם לא חייבים לך מחמאה, ובכל זאת בחרו לשתף אותך בכך. במקום לדחות את המחמאה, נסה לשאול את עצמך: מה אם אני לוקח אותה ברצינות חלקית? מה זה אומר על הקשר שיצרת? מה זה אומר על היכולת שלך להקשיב?

ההשוואה לאתרים של אנשי מקצוע ותיקים היא מלכודת טבעית. אתה רואה את התוצאה המוגמרת שלהם, לא את הדרך הארוכה שעברו. אף אחד לא נולד עם אתר מושלם או עם ביטחון יציב. גם מטפלים מנוסים חווים ספקות, לפעמים שנים אחרי שהתחילו. ההבדל הוא שהם למדו להכיל את הספק ולא לתת לו לנהל אותם. אתה נמצא בתחילת הדרך, וזה לגיטימי שהביטחון שלך עדיין רועד. במקום להשוות את עצמך למי שנמצא בנקודה אחרת, נסה להשוות את עצמך לעצמך לפני חצי שנה. מה כבר השתפר? מה למדת? אילו פניות הצלחת ליצור?

כדי לבנות הערכה עצמית יציבה יותר, חשוב ליצור לעצמך מדדים פנימיים להצלחה, ולא רק חיצוניים. למשל, לשים לב לרגעים שבהם הצלחת להישאר נוכח, להקשיב בלי למהר לפתרון, לשאול שאלה טובה, לזהות דפוס אצל הלקוח. אלה דברים שאתה יכול להעריך בעצמך, גם אם אין מיד מחמאה חיצונית. יומן מקצועי יכול לעזור: אחרי כל שיחה, רשום דבר אחד שעשית טוב, דבר אחד שהיית רוצה לחדד, ותחושה כללית. כך אתה בונה תמונה מציאותית יותר, לא רק שלילית.

עוד משהו שחשוב הוא הדרכה או סופרוויז'ן. גם אם אתה עובד אונליין, חשוב שתהיה לך מסגרת שבה אתה יכול לדון במקרים, להתייעץ, ולקבל משוב מקצועי. זה מפחית את הנטייה להסתמך רק על אישור מלקוחות או על ביקורת עצמית. כשאתה מקבל משוב מקצועי מאדם שאתה מעריך, קל יותר להאמין לו, כי הוא לא נוגע רק לרגש אלא גם למיומנות. אם אין לך עדיין סופרוויז'ן, זה יכול להיות צעד משמעותי.

בנוסף, נסה לבדוק את הציפיות שלך מעצמך. האם אתה מצפה להיות מושלם בכל שיחה? האם אתה חושב שמטפל טוב אף פעם לא מתלבט? המציאות היא שכל מטפל, גם מנוסה, יוצא משיחות עם תחושה שהיה אפשר אחרת. המקצועיות היא לא היעדר ספק, אלא היכולת להמשיך לפעול למרות הספק. כשאתה מקבל את זה, אתה מפסיק להיאבק על להרגיש בטוח כל הזמן, ומתחיל לפתח ביטחון שמכיל גם אי-ודאות.

לגבי הדחייה של רעיונות חדשים, זה סימן לכך שאתה במצב של הגנה עצמית. כשאנחנו מרגישים מאוימים, אנחנו מצמצמים את טווח המחשבה. נסה לזהות מתי זה קורה, ולשאול את עצמך: מה אני מפחד שיקרה אם אנסה גישה אחרת? לפעמים הדחייה נובעת מפחד מכישלון, ולפעמים היא נובעת מכך שאתה עדיין לא בטוח בזהות המקצועית שלך. זהות מקצועית נבנית לאט, מתוך ניסיון, רפלקציה, ולמידה. תן לעצמך רשות להיות בתהליך.

לסיום, אני רוצה להזכיר לך שהערכה עצמית יציבה לא נבנית רק על אישור מאחרים, אבל גם לא על התעלמות מוחלטת מהם. היא נבנית משילוב של משוב חיצוני מהימן, הערכה עצמית מבוססת מציאות, וחמלה עצמית. אתה כבר עושה דברים רבים נכון: אתה מקשיב, אתה מתכונן, אתה רוצה להשתפר. אלה לא סימנים לחוסר ביטחון, אלא סימנים לכך שאכפת לך. עם הזמן, ובעזרת מסגרת מקצועית תומכת, תוכל להרגיש יציב יותר גם בלי להמתין למחמאות. אם התחושות האלה ממשיכות להכביד, ייתכן ששיחה עם מטפל או מדריך מקצועי תעזור לך לפרק את הדפוסים האלה לעומק. אני כאן אם תרצה להמשיך לחשוב על זה.