הפסיכולוגית אורה

נועה, נשמע שאת עוברת תקופה עמוסה ומטלטלת, והכעס שאת מתארת מלווה גם בבכי, אשמה ודאגה לאופן שבו את מתייחסת לאחרים. העובדה שאת שמה לב למה שקורה ורוצה להבין זאת, ולא לפגוע באנשים, היא נקודת פתיחה חשובה. כעס אינו בהכרח סימן לכך שאת אדם רע או מאבדת שליטה. לעיתים הוא מאותת שמשהו מכביד, נפגע או חורג מהיכולת שלנו להתמודד כרגע.

יכולות להיות כמה שכבות לכעס שלך, ואי אפשר לקבוע מכאן מה המקור. פתיחת עסק, ובייחוד שירות שמערב הקשבה ואחריות כלפי אנשים, עלולה להביא עומס, חוסר ודאות וציפייה להיות זמינה ומקצועית כל הזמן. ביטולים ברגע האחרון עשויים לעורר תסכול או תחושה שלא מכבדים את זמנך. ההערה של הלקוחה אולי נגעה בנקודה רגישה של גיל, ניסיון או חשש שלא יראו בך סמכות. הכעס על עצמך עשוי להסתיר אכזבה, בושה, פחד מכישלון או תחושה שעלייך להוכיח את עצמך. לפעמים עצבנות מתגברת גם כשחסרים שינה ומנוחה, כשעובדים יותר מדי, או כשאין מספיק זמן לקשרים ולדברים שממלאים אותך.

נסי במשך שבוע או שבועיים להתבונן בכעס בסקרנות, בלי להפוך כל אירוע להוכחה שמשהו לא בסדר בך. אחרי התפרצות או רגע של עצבנות, כתבי לעצמך מה קרה ממש לפני כן, מה חשבת באותו רגע, מה הרגשת בגוף, מה היה הצורך שלך, ומה עשית. אפשר לשאול, האם הרגשתי מבוטלת, מותקפת, חסרת אונים או מותשת? האם ציפיתי מעצמי להיות מושלמת? האם הכעס הופיע אחרי כמה ימים ללא מנוחה? חפשי דפוסים, לא אשמים. לעיתים הכעס הוא הרגש הגלוי, ומתחתיו יש פגיעה, פחד, עומס או עצב.

כשאת מרגישה שהכעס עולה, נסי ליצור השהיה קצרה לפני תגובה. אם אפשר, אמרי, אני נסערת כרגע, אחזור לזה בעוד זמן קצר, והתרחקי לשיחה או למקום שקט בלי לטרוק דלת או להמשיך את העימות. קחי נשימות איטיות, האריכי מעט את הנשיפה, שימי לב לכפות הרגליים על הרצפה, ושתי מים. הליכה, מתיחות או פעילות גופנית מתונה עשויות לעזור לפרוק עוררות. המטרה אינה למחוק את הכעס או להעמיד פנים שהכול בסדר, אלא לאפשר לו לחלוף מעט לפני שאת בוחרת כיצד לפעול. צעקה או פריקה על אדם אחר עלולות לפגוע, ולכן עדיף לבחור דרך בטוחה שאינה מכוונת כלפי מישהו.

אפשר גם להכין מראש תגובה להודעות שפוגעות בך. אין צורך לענות מיד, במיוחד כשאת נסערת. קראי את ההודעה, התרחקי ממנה לזמן מה, ואז נסחי תשובה עניינית. אם מתאימה לך, אפשר לקבוע לעצמך כלל שלא מגיבים להודעות מקצועיות עד שנרגעים, או להתייעץ עם אדם מקצועי ומנוסה לפני תשובה מורכבת. לגבי ביטולים, כדאי לשקול מדיניות ברורה והוגנת לגבי הודעה מראש ותשלום, ולהציג אותה מראש לכל מי שפונה. גבולות ברורים יכולים להפחית כעס משום שהם מחליפים מאבק חוזר בציפיות מוסכמות.

חשוב להתייחס גם לשאלה המקצועית שהדברים מעלים. שירות של ייעוץ פסיכולוגי דורש הכשרה, גבולות ואחריות מקצועית. אם את עדיין בהכשרה או שאין לך הסמכה מתאימה, חשוב לא להציג את השירות כטיפול פסיכולוגי או כתחליף לאיש מקצוע מוסמך. בדקי מה מותר לך להציע, מה ניסיונך, ואיך להבהיר ללקוחות את גבולות השירות. הדרכה או התייעצות עם אשת מקצוע מוסמכת עשויות לתמוך גם בך וגם באנשים הפונים אלייך. ההערה של הלקוחה אינה בהכרח פסק דין על היכולת שלך, אבל היא יכולה להיות הזדמנות לבדוק בכנות ובהגינות את הציפיות והגבולות של השירות.

לגבי אחותך, אחרי שתירגעי אפשר להכיר בכך שצעקת, להתנצל על הדרך שבה דיברת, ולומר שאת מנסה להבין מה עבר עלייך. התנצלות אינה מחייבת לבטל את הרגשות שלך או להעניש את עצמך. לקיחת אחריות אינה זהה להאשמה עצמית. אפשר להכיר בכך שפגעת, לתקן ככל שניתן, ולבדוק מה יעזור לך לפעול אחרת בפעם הבאה. במקום לומר לעצמך, אני נוראית, נסי לומר, הייתי מוצפת, התגובה שלי פגעה, ואני יכולה ללמוד ממנה ולבנות דרך טובה יותר לעצור.

כדאי גם לבדוק באופן מעשי אם עומס העבודה בר קיימא. קבעי שעות עבודה והפסקות, צמצמי זמינות שאינה הכרחית, ושמרי זמן לשינה, אוכל, תנועה וקשרים חברתיים. אם את עובדת מעבר למה שאת מסוגלת לשאת, ייתכן שהפתרון אינו עוד מאמץ לשלוט בכעס, אלא הפחתת העומס ושינוי ציפיות. רגשות אינם תמיד נפתרים באמצעות כוח רצון בלבד.

אם העצבנות נמשכת, מחמירה, פוגעת בקשרים או בעבודה, או שאת מרגישה שקשה לך לעצור לפני שאת פוגעת בעצמך או באחרים, כדאי לפנות לפסיכולוגית או לאשת טיפול מוסמכת לשיחה אישית. אפשר לפנות גם בלי לחכות למשבר, כדי להבין את הדפוסים ולבנות כלים שמתאימים לך. אם מופיע חשש מיידי שתפגעי בעצמך או במישהו אחר, התרחקי מהמצב ופני מיד לאדם שאת סומכת עליו או לשירותי חירום באזור מגורייך. הכעס שלך ראוי להתייחסות רצינית, אך הוא אינו כל הסיפור על מי שאת.